הרבה הורים מקלידים “צד מועדף אצל תינוק”, “ראש מסתובב רק לצד אחד”, “סימטריה לתינוק”, או “טורטיקוליס” מתוך דאגה טבעית. לפעמים זה מתחיל בתחושה קטנה: התינוק מסתכל יותר ימינה, נרגע רק על צד מסוים, או מתקשה לשכב על הבטן בצורה מאוזנת. חשוב להגיד: צד מועדף הוא תופעה יחסית נפוצה, במיוחד בחודשים הראשונים, ולא תמיד מדובר בבעיה. יחד עם זאת, כן כדאי לשים לב ולתת תמיכה עדינה כדי לעודד תנועה לשני הצדדים ולשמור על התפתחות תינוקות מאוזנת. למה זה קורה? לפעמים מדובר בהרגל שנוצר ברחם, לפעמים בתנוחה קבועה בעריסה, לפעמים בהעדפת אור או מקור קול, ולפעמים פשוט בנוחות שרירית. ההורה לא צריך להיות “פיזיותרפיסט”, אבל הוא כן יכול להיות מתווך חכם של הסביבה. לדוגמה: אם התינוק תמיד מסתכל לכיוון אחד, אפשר לשנות את כיוון ההשכבה בעריסה כך שדווקא הצד השני יהיה “מעניין” יותר. אם התינוק רגוע יותר בהנקה או בבקבוק בצד אחד, אפשר להחליף צדדים בצורה מודעת. גם בזמן משחק על הגב, אפשר להניח צעצוע במרחק קטן בצד הפחות מועדף ולעודד סיבוב ראש בעדינות, בלי למשוך ובלי להילחם. מטרה נוספת היא לחזק סימטריה בתנועה: שהידיים יגיעו לאמצע הגוף, שהאגן יוכל להתארגן, ושהתינוק יחווה את שני הצדדים שלו. בליווי התפתחותי לתינוקות, לפעמים עובדים בדיוק על “חציית קו אמצע” כי זו אבן דרך שמקדמת קשר בין שני צדדי הגוף. גם זמן בטן יכול לעזור, אבל רק אם הוא מותאם ונעים. אם התינוק מתקשה מאוד, אפשר להתחיל מבטן על ההורה, או מבטן קצרה על משטח עם תמיכה קלה. סימנים שיכולים להצדיק התייעצות מקצועית הם מצב שבו התינוק כמעט לא מסתובב לצד השני, נראה שיש קושי משמעותי במגע בצד אחד, יש נטייה עקבית של הראש, או אם יש סימן של שטיחות בראש שמחמירה. לא כדי להילחץ, אלא כדי לקבל הדרכה טובה בזמן. הורים רבים מחפשים “ליווי התפתחותי בתל אביב” או “סדנת התפתחות לתינוקות” כי הם רוצים גם מענה מקצועי וגם מקום שמחזיק אותם רגשית. זה חשוב, כי ההורה עצמו במצב רגיש בתקופת חופשת לידה. כשיש דאגה קטנה, היא יכולה להרגיש ענקית. מרחב תומך מאפשר להפוך דאגה לפעולה פשוטה: שינוי תנוחה, משחק קצר, מגע, נשימה. המפתח הוא עקביות עדינה. לא צריך שעה ביום. צריך הרבה רגעים קצרים, חכמים ונעימים. התינוק לומד דרך חזרתיות, וההורה לומד דרך הצלחות קטנות. וכשהשגרה נהיית מאוזנת יותר, גם הביטחון של התינוק בגוף שלו גדל, וגם הביטחון של ההורה ביכולת שלו ללוות. בסוף, סימטריה היא לא “שלמות”, אלא תחושת אפשרות: היכולת לבחור ימינה ושמאלה, ולנוע בעולם בלי פחד.